מה זה ג׳אז?

הוא סוגה מוזיקלית שנוצרה בארצות הברית בראשית המאה ה-20. הג'אז היא מוזיקה אפרו-אמריקנית, שמשלבת יסודות קצביים מערב אפריקניים הבנויים על פוליריתמיקה (ריבוי קצבים), עם מרכיבים מוזיקליים מהמוזיקה המערבית - הרמוניה, מבנים צורניים (כמו מבנה השיר האירופאי) ושימוש בכלי נגינה מערביים. אלתור הוא אלמנט נוסף המזוהה עם מוזיקת הג'אז אם כי יש להדגיש כי כמרכיב מוזיקלי בפני עצמו - הוא קיים בכל תרבויות המוזיקה בעולם. בהקשר המלודי יש להזכיר את השימוש הנרחב בסולם הבלוז.

מה זה בי בופ

בִּי בּוֹפּ (באנגלית: Bebop) או בופ, הוא ז'אנר מרכזי בג'אז, שהתפתח בשנות ה-40 של המאה ה-20. אף על פי שבי בופ ספג זלזול מהקהל ומהמוזיקאים בראשית דרכו, כיום הוא מוכר כחשוב שבסגנונות הג'אז. זאת מכיוון שניגוני הג'אז שהולחנו ובוצעו מאז נמנים עמו או עם סגנונות שהיו המשכיו הישירים. הבופ אף עיצב בדמותו את מרבית התרבות הסובבת את הג'אז - החל במועדוני הג'אז שהיו שונים בתכלית לפני כן, עבור בציבור החובבים וכלה באופי ההרכבים ובמניין חבריהם. מן הבחינה המוזיקלית גרידא, נחשבת מהפכת הבי בופ בעיני רבים לנקודת המפנה המשמעותית ביותר בתפיסה המוזיקלית של הג'אז. בעוד הסגנונות שקדמו לו נועדו בעיקר לצורכי בידור, הרי שייעודו של הבופ הוא בעיקרו אמנותי. נוסף על כך, הביא הבי בופ לפיתוח הגישה האינדיבידואלית בג'אז, הקובעת כי חשיבותם של המוזיקאים המבצעים את הקטע גדולה לאין ערוך מזו של מלחינו. כיום זוהי הגישה המקובלת בג'אז ועל פיה מרחב הביטוי העצמי של כל חברי ההרכב עד האחרון שבהם זוכה לחשיבות ראשונה במעלה. הבי בופ נבדל מהסווינג שקדם לו בשתי נקודות עיקריות: המלודיות מורכבות יותר, אף על פי שהן נכתבו על סמך אותו רצף אקורדים; והאלתור נעשה בצורה הרבה יותר חופשית, ללא קשר למלודיה המקורית של השיר. בבי בופ נעלמת בדרך כלל המלודיה המקורית כבר בפזמון השני או השלישי. נוסף על כך, הטמפו (מפעם) בבופ מהיר בדרך כלל, והמבנה ההרמוני מורכב יותר. פיתוח הסגנון מיוחס בעיקר לנגן הסקסופון אלט, צ'ארלי פרקר, אשר במהלך חייו הקצרים הספיק להוביל מספר מוזיקאים הרפתקנים ואמיצים למהפכה הגדולה ביותר בתולדות הג'אז.

מה זה סולם ג׳אז

סולם ג'אז הוא כל סולם מוזיקלי שנעשה בו שימוש במוזיקת ג'אז. הרבה "סולמות ג'אז" הם סולמות נפוצים שמקורם במוזיקה הקלאסית, כולל הדיאטוני, סולם הטונים השלמים, הסולם האוקטטוני (או הסולם המוקטן) והמינור המלודי. כל הסולמות האלה היו בשימוש נפוץ בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 על ידי מלחינים כגון רימסקי-קורסקוב, דביסי, ראוול וסטרווינסקי, לעיתים קרובות באופנים דומים מאוד לאלה ששימשו מאוחר יותר במוזיקת הג'אז.[2] סולמות ג'אז מסוימים, כגון סולם הביבופ, נוצרים על ידי הוספת צלילים עוברים כרומטיים לצלילי סולם דיאטוני מוכר. אחת התכונות החשובות של הג'אז היא מה שתאורטיקנים מכנים "תאימות אקורד-סולם": הרעיון כי רצף אקורדים יוצר רצף תואם של סולמות. במוזיקה הקלאסית, האקורדים בדרך כלל שייכים לסולם בו כתובה היצירה (לדוגמה, במהלך ההרמוני ii-V-I בדו מז'ור ייעשה שימוש בדרך כלל רק בתווי הסולם דו מז'ור). בג'אז, לעומת זאת, מהלך הרמוני המורכב מארבעה אקורדים עשוי לעשות שימוש בארבעה סולמות שונים, לעיתים קרובות כתוצאה של אלטרציות שונות. לדוגמה, בסולם דו מז'ור, מלחין ג'אז עשוי לשנות את האקורד V (סול-סי-רה-פה) באמצעות הנמכת הדרגה החמישית (סול-סי-רה♭-פה)♭. המאלתר יכול לבחור סולם המכיל את ארבעת התווים הללו, כגון סולם הטונים השלמים (סול-לה-סי-דו♯♯-רה♯♯-פה), סולם אוקטטוני (סול-לה♭♭-סי♭♭-סי-דו♯♯-רה-מי-פה), רה מינור מלודי (סול-לה-סי-דו♯-רה-מי-פה) או לה♭ מינור מלודי (סול-לה♭♭-סי♭♭-דו♭♭-רה♭♭-מי♭♭-פה). בכל אחד מהמקרים הללו, הסולם מכיל את צלילי האקורד סול-סי-רה♭-פה, ולכן הוא "מתאים" לאקורד. רעיון זה של "תאימות אקורד-סולם" מהווה הבדל מהותי בין ההרמוניה של הג'אז להרמוניה המסורתית הקלאסית. צליל מנע הוא צליל בסולם ג'אז הנחשב, מבחינה תאורטית ומעשית, דיסוננטי מכדי להיות מנוגן כנגד אקורד הבסיס, ולכן נמנעים מלנגן אותו באופן בולט מדי או שמבצעים עליו אלטרציה.[3] לדוגמה, בסולם המז'ור, הדרגה הרביעית (וכן הדרגה ה-11) היא צליל מנע ולכן משמשת רק כצליל עובר או לחלופין היא מוגדלת (מוגבהת בחצי טון).[4] צלילי המנע הנם לעיתים קרובות צלילים הגבוהים בחצי טון מצלילי האקורד[5] או צלילים הגבוהים בקוורטה משורש האקורד.